כל לילה לפני השינה אני מספר לבן שלי סיפור. לא מספר — זה אחד שהמצאנו ביחד, עם דמויות שנתנו להן שמות, מקומות שהמצאנו, ועלילה שמשנה כיוון כל כמה שבועות כי הוא ממשיך לשאול שאלות של “אבל מה אם…” שאני אף פעם לא רואה מגיעות.
ערב אחד, בזמן שיצרתי לו דפי צביעה (השגרה הרגילה — שולחן המטבח, צבעים בכל מקום), זה פגע בי: מה אם אתאר את הדמויות מסיפור לפני השינה שלנו? מה אם אוכל לתת להן פנים אמיתיות, וצורות למקומות שבהם הן גרות?
לשים פנים לסיפור
אז ניסיתי. תיארתי אחת מהדמויות ויצרתי את הציור. כשהראיתי אותו לבן שלי בבוקר שלמחרת, קרה משהו ממש יפה. הוא הסתכל עליו, פרץ בחיוך ענק, וקרא לזה בשם שנתנו לדמות. בלי היסוס, בלי צורך בהסברים — הוא פשוט ידע שזה חלק מהעולם שלו.
אחרי זה לא יכולתי להפסיק. היער שבו גרות הדמויות. הבית הקטן ליד הנהר. כל ציור חדש הפך לחלק מהסיפור שהוא יכול להחזיק בידיים ולמלא בצבע. העולם שבנינו במילים לפני השינה הפך למשהו שהוא יכול לראות ולגעת בו במהלך היום.
מעבר לסיפור לפני השינה
לא לקח הרבה זמן עד שהתחלתי לעשות את אותו דבר עם החיים האמיתיים. בכל פעם שקרה משהו משמעותי — הפתעה טובה, רגע קשה, לקח קטן — הייתי מתאר את הסצנה, יוצר ציור, מדפיס אותו ופשוט נותן לו. אחר כך הוא היה צובע אותו ואנחנו היינו מדברים על מה שקרה, בקצב שלו, בדרך שלו.
כשהיה לו יום הולדת, הכנו דף צביעה שלו. כשהוא נפל מהאופניים וגרד את הברך, ציירנו גם את זה — ילד בוכה ליד האופניים שלו בזמן שאמא מחבשת אותו. הוא צבע את זה וסיפר לי שוב את כל הסיפור, הפעם קצת יותר רגוע, קצת יותר אמיץ לגביו.
ייחודי באמת
זה החלק שאני מוצא הכי בעל ערך, בכנות. אלה לא דפי צביעה גנריים ששלפו מאיזה אתר. הם שלו. הם באים מהסיפורים שלו, מהחוויות שלו, מהימים שלו. אף ילד אחר בעולם לא מחזיק באותה סדרת ציורים, כי אף ילד אחר לא חי את אותם חיים שהוא חי.
דפי צביעה מותאמים אישית הופכים פעילות יומיומית למשהו ששייך רק לילד שלכם. וזה באמת מה ש-ColrPage נבנה בשבילו — לא תוכן שמיוצר בהמונים, אלא ציורים שבאמת אומרים משהו לילד שמחזיק בצבע.
הסיפור הקודם
→ למה בניתי את ColrPageהסיפור הבא
סגנון לכל גיל ←